אטרקציות שוות באזור ירושלים והסביבה

לצפות במופע רב חושי, לטייל בטבע, להשתכשך בבריכות, ליהנות מאוכל טוב ולהשתכר בקטנה – גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי" משתפת בהמלצותיה.

לרקוד במערה

אין ספק שמופע מחול במערה בדמדומים, זו הברקה. הברקה משותפת של "רשות הטבע והגנים" ולהקת המחול "ורטיגו".  מדובר לא בסתם מערה, אלא בכזו שהיא הליבה של גן לאומי בית גוברין, שמכונה "ארץ אלף המערות". קירות מערת הפעמון, שהיא פלא אדריכלי קדום,  קורמים עור ואור. גופם של הרקדנים, משתלב עם סלע הקירטון, קולות העטלפים ושאר קרואי המערה.

מערת הפעמון בית גוברין.
מערת הפעמון בית גוברין. צילמה: גילי מצא

המופע שנקרא "ליבה", מזמין את הקהל, שהוא לאו דווקא המנויים והמטיילים הקבועים של רט"ג, להיות צופים אקטיביים. ההרפתקה התחילה בטיול על השביל שמוביל למערה. רקדנים הגיחו בלוקשנים שונים ונתנו קטע אימפרוביזציה קטן. הקהל המופתע, השתתק ונתן להם מקום. מכוון שהוזמנתי לערב הבכורה, גם היה קוקטייל קטן. לאחריו התחיל המופע, שבו יחזו כל מי שירכשו כרטיס.

מופע להקת ורטיגו במערת הפעמון.
מופע להקת ורטיגו במערת הפעמון. צלמה: גילי מצא

התחלנו לנוע לתוך חלל המערה הענק, בלי לדעת מה צפוי. בשביל מונגש ומוגן, שהוכשר ממש לאחרונה. בהדרגה, הרעיון נחשף: לקט של יצירות וידאו ארט מתוך הרפרטואר הנפלא של הלהקה, הוצג בחללים שונים במערה שהוארה בתאורה ממוקדת, בעוצמה ובגוון שמונעים זיהום אור. כמי שרגילה לראות מחול, באולמות מוסדרים, החוויה כאן הייתה פורצת גבולות, אקטיבית ומרגשת.

זו לא תהיה הגזמה לומר, ש"ליבה" זו יצירת מחול רב ממדית, שמרחיבה את המושג היבש "מופע" ומזמינה את הצופה לצלול למימדים אחרים, על-זמניים, נטולי מגבלות. אני ממליצה בחום.

לנטוף ולהזדקק

שנת הקורונה הייתה טובה לטבע, פחות לבני אדם. מערת הנטיפים שורק, הגדולה בארץ, שנמצאת כשלושה קילומטרים ממזרח לעיר בית שמש, הייתה מהמקומות הראשונים, שנאלצו להסגר כשהמגפה התחילה ומהאחרונים שהתאפשר להם להיפתח, בגלל היותה מקום סגור, כזה שהוא לא מאורר בעליל. המערה-שהייתה שרויה בחושך מוחלט, יכלה לעשות תהליכים כימיים שחיוניים לתוחלת ולבריאות האוצרות הטבעיים.

מערת הנטיפים.
מערת הנטיפים. צלמה: גילי מצא

שביל הגישה למערה, מחייב ירידה בלא מעט מדרגות. כדאי מדי פעם לעצור להתבונן מסביב על שפלת יהודה. למרגלות התצפית נמצאת המחצבה, שעבודתה היא שחשפה את המערה המרהיבה, שמציתה את הדמיון. מבחינתי היא גן פסלים אינסופי בתוצריו החיים, אבל יש שבחרו לתת ליצירות כותרות כמו :אוזני הפיל, שדה המקרונים, שלגייה ושבעת הגמדים, או רומיאו ויוליה – לנטיף וזקיף שכמעט שנושקים זה לזה אך אינם נפגשים.

מומלץ בתחילת וסיום הסיור, לקחת כמה דקות להפנים את התמונה הפנורמית. מי שביקר במערה הזו בעבר, ישים לב שהתאורה הססגונית, המלאכותית הוחלפה בתאורה אקולוגית בצבע אמבר-צהבהב.

בתקופה הנוכחית-מתקיימים סבבים כל רבע שעה, בהם נכנסים בקבוצה של עד חמישים איש, כדי לצפות בסרט הבהרה והמחשה. אין יותר סיורים פרונטליים, אלא סיור עצמאי שמוגבל בזמן, עד כעשרים דקות של שהייה.

לישון ביער

מלון יערים, צמוד לקיבוץ מעלה החמישה, בגובה 800 מטרים, מוקף בנופים של של הרי יהודה ויערות ירושלים. המלון עבר מתיחת פנים, לאחר ששימש כמלון קורונה ואורחיו לא היססו "להשאיל" את האמנות המרהיבה שהיא אוסף. הקירות  לא נשארו מיותמים וכעת יש עליהם ציורים, צילומים ואמנות מתחלפת.

החדרים עוצבו מחדש בשלוש קטגוריות והנוף הנהדר, ניבט מכל חלון. חדר האוכל ענק. טעמתי מהבופה שלו לארוחת ערב, שהייתה מפתיעה במגוון ובאכות חומרי הגלם ובתוצרים היצירתיים. ארוחת הבוקר מול חלון לנוף, נותנת תחושה של ניתוק מההמולה באוגוסט המהביל. בקומת הספורט של המלון, יש בריכה גדולה מקורה ומתקנים. יש גם ספא, דגמתי בו רפלקסולוגיה

בלובי המרווח, יש פינת קריאה נעימה ונחמד לגלות בה פינת טיולים, עם ספסלים מעץ ונישה בקיר, שבה יש פליירים עם המלצות לשלל טיולים באזור בדגשים שונים ויש גם אפשרות לשכור אופניים.

מלון יערים.
מלון יערים. צילמה: גילי מצא

לנגב בסטייל

בסביבת מלון יערים פועלות כמה מסעדות שוות. על אחת מהן-מסעדה איטלקית חלבית – “קפה חממת הסחלבים המלצתי בבלוג "לטייל עם גילי".לקחתי ממנה בטייק ווי מגוון משגע ועשיתי פיקניק באזור.

פיקניק בהר ירושלים מקפה חממת סחלבים. צילמה: גילי מצא

אבו גוש, הוא הכפר הצמוד למלון ובהחלט מהווה מעצמה קולינרית, של מיטב המטבח הערבי. הדיון באבו-גוש על איפה כדאי לאכול את החומוס הכי טוב, הוא תמיד אקטואלי.

דוגמאות לארוחות טעימות באזור יש בשפע: מסעדת "מוזה בהר"-מסעדת ביסטרו שף צרפתית במושב שורש, קפה-מסעדה "בר בהר", מהווה נקודת ציון חביבה למדוושים ולמטיילים, או "בחצר של עופר" במושב מטע, עם גינת תבלינים ביתית ומיקום שלא רחוק מהמעיין, עין מטע.

הכפר עין רפא, התפרסם בזכות מסעדת "מאג'דה", שהעיצוב שלה משגע והמנות בדגש המטבח היווני והאיטלקי מצויינות. אני דגמתי הפעם את "שנקשליש", מסעדה כפרית בלדית , שמבוססת על התוצרת החקלאית מעין רפא ומגדירה את עצמה כ"אוכל אסלי אותנטי".

מסעדת שנקליש בכפר עין רפא.
מסעדת שנקליש בכפר עין רפא. צילמה: גילי מצא

מנת הפתיחה שלי הייתה "טאבון שנקליש” – מאפה עם שמן זית, שום, בצל ופטריות ומעליו מפוזרת גבינת שנקליש (גבינה מיוחדת שעל שמה נקרא המקום). המשכתי עם סלט שנקליש וסגרתי עם המנה "לחמה עוורקה", קציצות קבב טלה בעלי גפן, עם רוטב עגבניות.

להשתכר בקטנה

יקבים-אזור הרי ירושלים וסביבת המלון זוכים לפריחה. דרך היין של מטה יהודה עוברת פה, ויש פה שפע של יקבי בוטיק, שמציעים חווית ביקור שכוללת טעימת יינות, השתתפות בסדנאות מעשירות. היקב החביב עלי, ממנו אני תמיד מביאה בקבוקים כשי בסטייל למארחים בחו"ל הוא יקב קסטל. עוד יקבים משפחתיים טובים באזור: יקב קדמא, יקב צובה, יקב עמק האלה, יקב קלו דה גת ויקב נחשון.

לטבול כהלכה

עין כפירה– בריכה חביבה של מעיין עין כפירה. עץ תאנה מטיל פה צל נעים. הגעה-מנטף. הליכה של קילומטר מאנדרטת יער יהדות פולין, בה משאירים את המכונית.

עין נקופה-המעיין הוא חלק מנחל כסלון בסמוך לבתי מבשרת ציון.המעיין שופץ והוא קרוי עש אורי גרוסמן שנפל בלבנון וקיריל גונשין שנהרג בעזה. עץ תות מטיל צל על הבריכה.

הגעה-מכביש 1 מחליף הראל.הליכה של כרבע שעה בערוץ נחל כיסלון.

עין טייסים-המקום נקרא ע"ש טייסי חיל האוויר שמטוסם התרסק באזור. הברכה פה אוגרת מים מהמעיין שנובע מההר.בסביבת המעיין יש מגוון עצי פרי.

הגעה-דרך קיבוץ צובה.

עין כסלון-בריכה נוספת: קטנה ואליפטית מלאה כל השנה.

הגעה-מיער קדושים ליד המושב כסלון.

הכתבה מאת גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי" בלוג חוויתי, בדגש אישי-נשי:"נהנית לבד".
עקבו אחרי גילי באינסטגרם – travelgilimazza

עקבו אחרי ערוץ הטיולים

0 תגובות