דליפת שתן היא תופעה נפוצה וברת טיפול – אל תתביישי לפנות לרופא
איך מטפלים בדליפת שתן? רופאת הנשים, ד"ר רונית אלמוג, מסבירה.
מהי דליפת שתן?
אי שליטה במתן שתן או דליפת שתן לא רצונית וצניחת איברי האגן, היא אחת מהתלונות השכיחות ביותר אצל נשים.
כאחת מכל ארבע נשים תתלונן בשלב כלשהו בחייה על דליפת שתן, בדרגת חומרה כזאת או אחרת, אך רבות מהן מתביישות לדבר על הבעיה ואינן מטפלות בה, למרות שעם טיפול מתאים – ניתן היה לשפר את איכות חייהן באופן משמעותי.
ישנם שני סוגים של דליפת שתן: האחד הוא שלפוחית רגיזה, תופעה בה נשים מתלוננות על תכיפות במתן שתן, והשני הוא דליפת שתן במאמץ, שזה הסוג השכיח ברוב התלונות של נשים. במקרה של דליפת שתן במאמץ, האישה סובלת מדליפת שתן בזמן עיטוש, שיעול, צחוק, קפיצה, קיום יחסי מין וכדומה, דבר שפוגע מאוד באיכות החיים שלה.
מהן הסיבות לדליפת שתן בזמן מאמץ?
הסיבה העיקרית לדליפת שתן בזמן מאמץ היא חולשה של רצפת האגן, האיבר השרירי שנמצא בחלק התחתון של הבטן ומורכב משריר, רקמת חיבור ורצועות, שתומכים, למעשה, באיברי האגן, ברחם ובשלפוחית השתן.
רצפת האגן נחלשת, לרוב, כתוצאה מלידות – מספר רב של לידות ומשקל גבוה של התינוק בעת הלידה, גורמים לנזק לרצפת האגן.
כשרצפת האגן צונחת, האישה מרגישה תחושות של אי-נוחות, מלאות, בליטה, גוש שיוצא החוצה מהנרתיק, פגיעה באיכות החיים, ופגיעה במתן השתן ובשליטה על מתן השתן.
כיצד מטפלים בדליפת שתן בזמן מאמץ?
טיפול בדליפת שתן במאמץ יכול להיות או טיפול שמרני או טיפול ניתוחי.
הטיפול השמרני הוא התעמלות, שמטרתה לחזק את שריר רצפת האגן, כלומר פיזיותרפיה של רצפת האגן. במהלך הפיזיותרפיה, מלמדים את האישה לזהות את שריר האגן ולכווץ אותו, במטרה לחזק אותו. ככל שהיא עושה זאת יותר, ולאורך זמן ממושך יותר, היא מחזקת יותר את השריר וההצלחה טובה יותר במניעת דליפת השתן. במקרים הקלים ולנשים שמתמידות בפיזיותרפיה – ישנן תוצאות טובות מאוד בשיטת הטיפול הזאת.
האופציה השניה היא אופציה ניתוחית. יש אפשרות לבצע ניתוח שנקרא Tension free vaginal tape. בניתוח זה משתמשים בסרט סינתטי שתומך בצינורית השתן, ומחזק ליגמנטים שנחלשו בזמן הלידה. זהו ניתוח זעיר-פולשני (ללא פתיחת בטן) הנמשך כרבע שעה, ומבוצע דרך חתך קטן בדופן הנרתיק ובהרדמה מקומית או אזורית, עם מינימום סיבוכים. הניתוח הוא יעיל מאוד, ומשיג כ- 90 – 95 אחוזי הצלחה. לאחר הניתוח, חוזרת האישה לפעילות יומיומית תוך יומיים-שלושה, ואיכות חייה משתפרת באופן משמעותי עם הפסקה של דליפת השתן.