החיים הם טיול גדול, מרתק ומהנה!

ללאה שץ סופר, אחת הדיירות הראשונות באחוזת צהלה בתל אביב, יש לא מעט כובעים: היא מכהנת כיו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, ומזה 42 שנים פעילה כמדריכת טיולים בארץ ובעולם – כולל של חבריה הדיירים. לאחוזה עברה לפני כ-15 שנים, ומאז, היא נהנית מהסביבה הירוקה, מהאווירה הטובה ומחיי הקהילה הפוריים, וממשיכה להוכיח שגיל הוא רק מספר.

בשיתוף אחוזות רובינשטיין

רבים מבני הגיל השלישי בוחרים להוריד הילוך ולנהל חיים בקצב איטי. במובן זה, לאה שץ סופר, דיירת אחוזת צהלה היוקרתית, היא לגמרי בגדר יוצאת מן הכלל. בגיל 82 היא שומרת על שגרה פעילה במיוחד, ממשיכה לעבוד כמדריכת טיולים ומכהנת כיו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל. פגשנו אותה לשיחה על החיים בדיור מוגן, ועל התפקידים השונים שהיא לא מפסיקה למלא לרגע.

מה הביא אותך לבחור לעבור לגור בבית דיור מוגן?

"לפני 15 שנים, בעלי החליט למכור את הבית הגדול שבו גרנו בשכונת אפקה.
החלטנו לבדוק את האופציה של מעבר לדיור מוגן. ביקרנו במספר דיורים מוגנים בסביבה, וביניהם אחוזת צהלה. מה שמצא חן בעינינו בראש ובראשונה זה המיקום שלה: האחוזה נמצאת בשכונה ירוקה ונעימה, בקרבת ביתנו הקודם ובני המשפחה. מבחינת הדירה עצמה, אהבתי שיש מטבח מרווח שניתן לבשל בו בנוחות – על אף שיש כאן מסעדה טובה שאפשר לארח בה גם את המשפחה, אז בפועל אני מבשלת פחות", היא צוחקת. "אבל בתקופה הקורונה זה היה כמובן חשוב במיוחד. חברותיי ואני אף הנהגנו מסורת שאנחנו מקיימות עד היום: ארוחות ליל שבת משותפות – כל פעם בדירה של מישהי אחרת".

תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בהרבה מאד מובנים, אבל לפי לאה, דווקא דיירי הדיור המוגן היו הכי מוגנים. "אנשים רבים חשבו שמוטב להם להיסגר בביתם, מה שהוביל הרבה פעמים לבדידות גדולה, ובמובן זה המסגרת של הדיור המוגן הוכיחה את עצמה יותר מתמיד; פה באחוזת צהלה ידענו לשמור האחד על השנייה ולהישמר, וגם ההנהלה, כמובן, דאגה לשמור עלינו. היינו מבודדים מבני המשפחה וזה היה קשה, אבל יכולנו להתרועע בינינו. החל מהסגר הראשון התארגנו בקפסולות של 4-6 אנשים, וכך יכולנו להמשיך להיפגש, לשחק ברידג', לשוחח. הקורונה יצרה הרבה תלכידים חברתיים. וכמובן שלמדנו גם להשתמש בזום". כחברה ויו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, לאה פעילה בנושאי שמירת זכויות הדיירים, חקיקה והדרכה. כשפרצה הקורונה, אחד המאבקים המרכזיים של העמותה היה לבדל את דיירי הדיור המוגן משאר האוכלוסיות המבוגרות שנמצאות במסגרות חוץ-ביתיות. זה הוביל לגיבוש נהלי התו הזהוב, שאפשר לדיירים לחזור לשחות בבריכה, להתאמן בחדר כושר ולטייל הרבה לפני שכל אלה נפתחו לקהל הרחב.

את מדריכת טיולים למעלה מארבעה עשורים (!). איך הגעת לתחום?

"אחרי שעסקתי בעבודות משרדיות וחייתי באיטליה עם בן הזוג, נתקלתי במודעה בעיתון על קורס מורי דרך בהנחה גדולה לדוברי שפות מסוימות בהן אני שולטת והיו דרושות לענף. ב-1979, יצאתי לראשונה להדריך תיירים מאיטליה, וזה עבר בהצלחה רבה. אהבתי את זה שיכולתי להיות עצמאית בשטח. מאז הדרכתי אין סוף קבוצות בארץ ובחו"ל, כאשר תמיד דאגתי להתאים את ההדרכה בהתאם לאוכלוסייה – ובמיוחד כיום, כשמדובר בקהל גמלאים. אני מחפשת מקומות מונגשים, דואגת לתנאים הפיזיים – מהמסלול עצמו ועד אוכל ושירותים. יש המון אפשרויות בכל רחבי הארץ, מצפון עד דרום. ככלל, לא צריך בהכרח להרחיק כדי לטייל וליהנות מנופים יפים".

איך הקורונה השפיעה על התחום?

"מהסגר הראשון לא הגיעו תיירים, והיו כמובן מגבלות. זו היתה הזדמנות נפלאה לצאת לטייל עם החברים באחוזה. יכולנו לשמור על קפסולות, נבדקנו והתחסנו יחד, לא היתה הסכנה שכרוכה בכניסת אדם חיצוני. בתקופה שהמסעדות היו סגורות, נהגנו לצאת לטיולים של חצי יום ולחזור לאכול בבית. כיום אנחנו יכולים להתארגן יותר ספונטנית. למשל, בפברואר של השנה שעברה היתה פריחה נפלאה במרכז. תוך יומיים נרשמו אנשים שמילאו שני אוטובוסים". 

ספרי על שגרת היום באחוזת צהלה

"הלו"ז משתנה מדי יום, אבל תמיד מהנה; אני יוצרת בחדר הקרמיקה, לפעמים הולכת לחוג ציור, מנגנת על פסנתר וחליל צד. בערב יש בד"כ הרצאה. עד לא מזמן שיחקתי ברידג' אבל החלטתי לקחת מזה הפסקה, מה שהקנה לי קצת זמן פנוי מבורך. כיהנתי גם לא מעט שנים כיו"ר ועד הדיירים, ואני כמובן ממשיכה עם הטיולים ועם העמותה. לנוח עוד יהיה לי הרבה זמן", היא צוחקת. "כל זמן שהגוף מאפשר ויש דרישה – אני בעשייה. תמיד אמרתי לעצמי שאנשים לא רוצים לראות מדריכים זקנים, ושלבטח אפסיק. המציאות מוכיחה בינתיים אחרת".

מה את הכי אוהבת במקום?

"יש אווירה טובה, וחיי קהילה מצויינים. הייתי בין הראשונים שעברו לאחוזה, ולאורך הזמן קלטנו את המצטרפים החדשים, לאט לאט חיבקנו לתוכנו ויצרנו מסורת קהילתית חזקה עם המון עזרה הדדית. ישנו דיאלוג תמידי ועבודה משותפת של הדיירים עם הנהלת הבית, וזה חשוב ביותר. השירות הרפואי טוב, והצוות נהדר ויציב. התחלופה הנמוכה של אנשי הצוות היא עדות נוספת לאיכות של המקום. מאד כיף לנו איתם".

ככלל, קיים בלבול בין החיים בבית אבות לבין דיור מוגן, וללאה חשוב להדגיש את  ההבדלים.
"דיור מוגן הוא קונספט של אנשים עצמאיים, חופשיים לצאת ולהיכנס לבית 24/7,  שיכולים לבשל ולדאוג לעצמם,  כל אחד בדירתו שלו, להמשיך לעבוד גם מחוץ לבית וליהנות מחיי קהילה, ביטחון אישי ורפואי, ואינספור פעילויות.
בבית אבות לעומת זאת, לרוב שני אנשים חיים יחד באותו החלל. בבית אבות הדיירים אינם עצמאיים, ומחליטים עבורם מה לעשות ומה לאכול. מבחינת חקיקה, הקונספט לא היה מוסדר עד שעמותת דיירי הדיור המוגן בישראל יזמה את חוק הדיור המוגן. המטרה היא לאפשר תנאים מיטביים ולהוזיל בתשלומים על מנת שעוד ועוד בני הגיל השלישי יעברו לדיור מוגן. זה פשוט אחד הפתרונות המתאימים ביותר עבור בני גילנו!".

מעוניינים במידע נוסף על אחוזות צהלה? לפרטים נוספים היכנסו לקישור