התערוכה ששוברת את הרשת של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה, במוזאון ת"א

"קוסאמה היא מתמודדת נפש אמיצה מאוד, ולא חולת נפש, יחי ההבדל הסמנטי והמשמעותי. היא המאסטרית הכי גדולה לטעמי, לתרפיה עצמית באמצעות אמנות", כותבת גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי".

האגדה החיה, המולטי אמנית יאיוי קוסאמה, מייצרת באזז תקשורתי מוטרף מזה חודש, בתערוכת רטרוספקטיבה ענקית שנפתחה במוזאון ת"א. נוסף לפוטוגניות נטולת גיל, עם אלף פנים ומאות אאוטפיט מטריפים, ויטמין המסתוריות, הוא זה שהכי מגרה את יצר הסקרנות ומביא לקוסאמה קהל, שאמנות היא לאו דווקא הלחם והחמאה שלו.

התערוכה היא סולד אאוט חודשים קדימה, ואנשים עומדים בה בתורים, מתלהבים מהגירויים הפוטוגניים שהיא מספקת, אבל לא מעמיקים בפרסונה המדהימה של היוצרת, שהיא הרבה יותר מהקלישאה "כוכבת אינסטגרם בת 92, זו שמציירת נקודות, האמנית עם האובססיה".

את קוסאמה, אפשר לראות במוזאונים וגלריות ברחבי הגלובוס (כעת בגן הבוטני בניו-יורק), במוזאון שלה בטוקיו ובעיירת הולדתה מצומוטו ביפן, אבל לתערוכה שמשתרעת על פני שש גלריות, שני מבני המוזאון, עם כ-250 יצירות, חלקן שנעשו ממש לכבוד המאורע, צריך לפרוש שטיח אדום, כתערוכה אולי הכי חשובה וגדולה שהושקה בארץ לאמן וכרטרוספקטיבה מהטובות שנעשו לקוסאמה.

איך מסכמים קוסאמה

אי אפשר, אז לא אנסה, לדעתי אף אחד לא יכול, גם לא "אנשים רציניים" מתחום האמנות וגם לא מתחום הנפש, שבו קוסאמה מהלכת על גבולות פריכים ולעיתים קשים לעיכול, עליהם היא מדברת פה ושם, מעט מדי לטעמי. התערוכה מאורגנת באופן כרונולוגי, כאשר בכל אולם יש הי-לייט משלו. אפשר לעקוב אחרי ההתפתחות שלה מעבודות מוקדמות על נייר ביפן ועד פריצות הדרך שעשתה בניו יורק. העיר בה הפכה לכוכבת מטאורית ושם גם נשברה.

הכרונולוגיה עוזרת להשקיט במעט, את הפרעת הקשב והריכוז, שנוצרת למשל מהתבוננות ממושכת בסדרת העבודות המונומנטליות "נפשי הנצחית", שהיא החלה לעבוד עליהן ב-2009 שהן פראיות, הזייתיות, טרופות בצבעים, צורות, בחזרתיות חסרת גבולות. מתוך כ-700 עבודות כאלו שיצרה כמסמך, פה יש שלושה קירות ענק, שהן רק טעימה מהסוגה הזו, שהיא כתב סתרים.

בתור מהפכנית ומורדת בדם, היא מייצרת מופעי הפנינג-פסטיבלי גוף שמשלבים ערום, היא יוצרת מיצבים עצומים, מקיימת שיתופי פעולה עם מעצבים ומותגי על, וכשיש לה קצר ביכולת שלה לצייר, היא כותבת רומנים, סיפורים קצרים ושירה.

הדלעות של קוסאמה

אצל קוסאמה יש חגיגת הלואין כל השנה. פסל החוצות שלה באי האמנות נאושימה ביפן, שנסחף השנה לים בצונאמי, משך גלי תשומת לב גואה וחדשה. בביאנלה ה-45 בוונציה, היא ייצגה את יפן עם דלעות וחילקה לבאים במיצג, דלעות זעירות. הדלעות הגיעו כמובן גם לפה-שימו לב אליהם כפסלים במעברים השונים וגם כחדר פיפ שואו, עוד המצאה של קוסאמה, כזה שמציצים לתוכו דרך מספר פתחים, והטלפון שלך ושל כל האחרים מתמזג באלפי הנקודות השחורות על רקע צהוב, אייקון עולמי.רק שימו לב לא לשמוט אותו פנימה, כי אין דרך לחלץ.

תווי נפש

אחרי שכולם הלכו, הסתובבתי עוד פרק זמן ניכר, לגמרי לבדי, בוחנת כל יצירה לעומקה ומבינה שאני רואה אינסופיות שאי אפשר לשבוע ממנה, וכשרציתי עוד סיבוב לפני פרידה, גיליתי שכל האולמות נסגרו בדלתות עץ חומות ומאחוריהן השארתי את הקוסאמה הפרטית, שנגעה בליבי.
קוסאמה מבחינתי היא השראה, לא רק בגלל שהיא אישה ששברה מוסכמות בכל קנה מידה אפשרי, וגם שברה את עצמה, עד שנאלצה להתאשפז וזכתה בפריבילגיה שכל אמן מיוסר ומדמם היה מת לקבל, סטודיו צמוד להשגחה רפואית של המוסד הפסיכיאטרי שבו היא מתגוררת בטוקיו. מדי בוקר היא הולכת ליצור בסטודיו, ובסוף היום שבה למוסד.

קוסאמה היא מתמודדת נפש אמיצה מאוד, ולא חולת נפש, יחי ההבדל הסמנטי והמשמעותי. היא המאסטרית הכי גדולה לטעמי, לתרפיה עצמית באמצעות אמנות. היוצרת הזו היא בעיני נס מדעי, תופעה פסיכיאטרית, שראוי לחקור אותה. בת יחידה לאמא אכזרית שהשמידה את יצירותיה ואבא, אלים. מצמד חמד הזה קיבלה סט של "מתנות" כמו פרעה כפייתית טורדנית, דיכאונות, חרדות, ניסיונות אובדניים, ועל על פי כן, היא המשיכה ליצור.

באיזו נחישות, בטחון ואמונה היא נחתה זרה לחלוטין, יפנית קומפקטית בניו-יורק, חסרת מורא והמציאה שפות פרובוקטיביות, במדיומים שונים, כולל אופנה וכתיבה. קוסאמה חיה בעולם מופלא משלה, והעולם פשוט עוקב אחריה בהשתאות ומסיר את הכובע, בתורים אינסופיים, בכרטיסים שהם חודשים מראש סולד אאוט, גם בתערוכות שהן חיקוי סיני למהדרין.

זו לא תהיה הגזמה לומר שקוסאמה שנתנה אור ירוק למוזאון, במהלך ימי הקורונה העצובים-מסוגרים הופכת את תל-אביב לסיבה טובה לנחות בה  ולקוות להיות בפנים, כי לפי הדיווחים נמכרו כבר כארבעים אלף כרטיסים, ביומיים הראשונים, מכירת שיא שלא נראתה בארץ מעולם.

התמורה לאגרה היא כוריאוגרפיה מאתגרת בבלט מופתי, שיש בו את המערכות העיקריות בתקופות היצירה העיקריות של האמנית, הכי אותנטית לעצמה. למי שתוהה, נציגים מהסטודיו של קוסאמה הגיעו להעמדת התערוכה, היו מעורבים בכל פרט וכמובן קוסאמה עצמה בדקה ואישרה, כמי שיצירותיה, הן שלוחות של גופה ונפשה. בדרך החוצה מהתערוכה, תעצרו לקפה ועוגה בגן הפסלים, שם הנקודות האדומות של קוסאמה טיפסו על עצים, ז'אנר אמנותי שגם היא הייתה הראשונה להמציא. התערוכה "יאיוי קוסאמה" נפתחה ב-15 בנובמבר 2021 ותוצג במוזיאון ת"א עד לאפריל 2022. לקריאה נוספת של רשמי מהתערוכה כנסו לכתבה כאן.

הכתבה מאת גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי", בלוג חוייתי, בדגש: נהנית לבד.

עקבו אחרי גילי גם באינסטגרם.