חוף בחורף - ההרפתקה שאתם חייבים לחוות

החדשות הטובות הן: שאין כמו מבול בחורף, כדי ללכת לים. חוף בחורף, הוא כל מה שאתם צריכים כדי לנקות את הראש. סוער, פראי, מיוחד, חתיכת הרפתקה. תשאלו את גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי" שמביאה לכם בכתיבה פיוטית ובתמונות פוטוגניות, את החורף בחוף שלה.

24.01.2022

מי את, כשמדובר על שעות ביממה או על עונות. נסיכת היום או הלילה, גברת קיץ או חורף?. האם את פורחת בחורף, או נובלת בקיץ? העונה שבה נשים שלא סובלות מתסמיני הגיל הרותח, מקייצות בששון, גיל ושמחה והן לא צריכות מזגן נייד בתיק.

הקיץ הישראלי ממש לא חבר שלי. הוא חבר טוב של חברה שלי, שיש לה טמפרטורת גוף של נחש והיא נהנית להתחרדן ולא צריכה מסנני קרינה. בעיני הקיץ "שלנו" הוא קוצני, עצבני, מחניק, דביק ואינסופי. להבדיל מהחורף הישראלי, שהוא אשליה אופטית, שמעוררת כמיהה אדירה לבלתי מושג, כמיהה שמחריפה ככל שהחורפני נעשה נדיר.

אני מניחה שרבים יסכימו איתי שחורף ישראלי, הוא רק מבשר של פוטנציאל, של מה חורף צריך להיות, כשהוא סגור על עצמו. בארץ מוכת חמסינים ואי ודאות תמידית, לך תצפה למשהו טוב, שיישאר לאורך זמן.

התחממות כדור הארץ, תפסה טרמפ נהדר על הסנטימטר, שקבלנו במפת המזרח התיכון. חורפים שלמים שמעיב עליהם מזג אוויר של מדבר קיצוני, שכמובן תורם לתחושה אופטימית, שמחת קיום והודיה עמוקה על שמש שקרנית או יוקדת בקודקוד.

החקלאים קוראים לזה בצורת, הגננים קוראים לזה שנה שחונה, ואנחנו, אנשים בלי תארים, רק מתחרפנים ונבצר מאיתנו להבין, למה בזמן שאירופה מושלגת, פה צריך להסתפק בשלגונים. למה אין פה מינוס רציני, לא רק לאנשים בבנק. מדענים קבעו שהקור טוב לבריאות. השערה פרטית שלי, אבל בטוח שמישהו עשה על זה מחקר, אי שם צפונית לקו המשווה. לעור הפנים הוא בטוח מועיל, נותן לו סומק וצחות נדירה, ממש אנטי אייג'ינג.

אני מאוד אוהבת חורף, כבר אמרתי? אני ממש מחכה לו, במיוחד בלילות. אני משאירה לו דלת פתוחה בחדר השינה ומתעוררת, כשהוא מתחיל להמטיר. נושמת עמוק את הריח הרענן שלו, כשהוא משקה את האדמה הצמאה. מקשיבה לתזמור שלו, למקצב שהופך לחד ומהיר כמו רקיעות רועמות במחול פלמנקו, או מושך את הצליל באריכות, בעדינות, בלגאטו גמיש של בלרינה.

בכל הזדמנות שיורד פה גשם, בין אם הוא זרזיפי, מרוכז במנות שופעות, או מסתער בזעף, אני הולכת למקום, שהכי מחמיא לו. לים. לחוף אחד. שאותו אני מכירה היטב, בכל סוגי הנעליים הסגורות והפתוחות שיש בארון שלי. לחוף שבו ספרתי עשרות אלפי צעדים. לחוף שבו אני צוחקת, בוכה, רוקדת, שרה, מתבוננת, טועמת, שוהה, תוהה.

בחורף-החוף הזה, רצועה צנועה של כמה קילומטרים, מתוך 196 ק"מ של כלל חופי ישראל, מחדש את פניו מדי יממה. המים מקבלים חמישים גוונים של תכלת ואפור. השמיים, הופכים לציור מרהיב, עם קלידוסקופ צבעוני בשקיעה. הכל צלול, ברמה של שקיפות מהפנטת.

זו שעתן היפה של השלוליות. הן מהוות מראות נהדרות להשתברות קרניים, וברקע ים ושמיים. פתאום רואים שיש לו חתיכת אופי דרמטי. בקיץ הוא די אפתי, שבלוני, על מי מנוחות. בחורף הוא גועש, מתקצף, מתנפל על קטעים בחוף. ממלא אותם מים, נסוג, מפתיע מכל כך הרבה זוויות.

אני שמה לב לעובי העננות, שמגיעה מכיוונים שונים. לעיתים היא שמיכה אפורה או גושי צמר גפן, שמשחירים ככל שהם מתקרבים. לפעמים היא רחוקה דיה, כדי שהגשם ייצר אובך ואדים בזמן שבאופק, עדיין יבש ורגוע.

ככל שנצברים ימי גשם, הסלעים בחוף שלי, הופכים לירוקים. אלפי אצות יוצרות מרבד דמוי דשא, עם לגונות שלתוכן נשפכים מפלונים חמודים. ואיזה פליטות פה יש לים בחורף, ששוות התבוננות. כל-כך הרבה צורות אמורפיות, שמפעילות את הדמיון, שלא רוצה בתקופה הזו, שום דבר קונקרטי ומובן מאליו.

הים בחורף הוא הרפתקה. אני יכולה לבלות בו שעות, עם ממטרים והפוגות. ממליצה לכם לחכות ליום מבול. להתלבש טוב, בכמה שכבות, לשים צעיף צמר, כובע אלפיני, נעליים אטומות למים ומטרייה שלא מתפרקת מרוח הגונה. תרמוס עם קפה, משהו לנשנש ומים. מניסיון, המרדף אחרי אוצרות החורף מצמיא.