טיול בשמורת הטבע נחל עורבים

מפל גבוה בין צוקי בזלת וגיר, מצוקים תלולים עם תצפיות נפלאות, מסלול רגלי מקסים, נשרים שחגים ממעל ואגדה על טיב העורבים.

מפל גבוה בין צוקי בזלת ומחשופי גיר לבן, שפע של מים בחודשי החורף והאביב, מצוקים תלולים ומסלול רגלי מקסים, פריחה מרהיבה ונשרים מרשימים, ומעל הכל שם המצדיק סיפור אגדה. זהו נחל עורבים, אחד מהנחלים הרבים היורדים מהגולן לכיוון עמק החולה, והוא ממוקם בתוך אחד הקניונים המרשימים והמאתגרים בשיפולי רמת הגולן.

25 נחלים זורמים באיזור הגולן במורדות החרמון, אך נחל עורבים נבדל מאחרים במפליו הגדולים ובכמות מימיו. מקור שם הנחל הוא בעורבים החגים מעל מימיו לאחר השיטפונות לתור אחר פגרי חיות שנסחפו בזרם האדיר. רסיסי מים ניתזים על הפוסעים בשביל צר מאד ומרעננים אותם. באביב הפריחה מדהימה, ובחורף המקום מתמלא הוד.

שמורת הטבע נחל עורבים היא מהיפות והעשירות בארץ: יש בה בית גידול לחי לצומח ופינת חמד למטייל. הנחל חצב במדרון קניון תלול ויפה הפותח “חלון” אל שכבות הסלע הקדומות של צפון הגולן. ברוב המקרים השכבות הללו מכוסות בבזלת, ואילו כאן נחשפות שכבות הגיר המצויות בחלקים מסוימים ברמת הגולן.

כדאי לדעת שמדובר בנחל אכזב הזורם רק בחודשי החורף והאביב, זאת משום שמקורותיו הם שלגי החרמון ואין מעיינות בתחום השמורה. באפיק הנחל ארבעה מפלים: שני העליונים מוקפים בזלת שחורה ושני התחתונים בגיר הלבן. ניתן ללכת מעל הקניון, או בתוכו.

חלון ראווה גיאולוגי

מעל המפל הגדול ניצב מצוק המשמש כחלון ראווה להבנת המבנה הגיאולוגי הייחודי לרמת הגולן. הקרקע הבזלתית האופיינית לאיזור נחשפת, ומתגלות כעשר שכבות של התפרצויות געשיות שונות המופרדות זו מזו. בחלקו התחתון של הנחל ניתן למצוא מאובנים רבים, ובכלל, רמת הגולן נחשבת לאחד האזורים הרחבים בעולם המכוסים ברציפות בזלת.

במצוק עורבים תיהנו מנוף נדיר של הרי הגליל, עמק החולה והחרמון, מזג אוויר אירופי, שקט הנשמע למרחוק, אבן בזלת וטבע פראי בפתח שמורת נחל עורבים. המסלול עובר בשטח חשוף ויורד מהמצוק במורד תלול אל תחתית המפל, ומהמצוק יש תצפית מרהיבה

אל המפל הגדול. ניתן לרדת אל אפיק הנחל ולהתפעם מיופיו, אך המשך הערוץ מתאים למיטיבי לכת בלבד, שכן המסלול סלעי ויש צורך לדלג מסלע לסלע.

בצד המסלול צמחייה מגוונת ומרהיבה, במיוחד באביב. המסלול עובר מספר מפלונים, ובסופו ניתן לצפות אל עמק החולה והרי הגליל. המסלול במגמת ירידה ומסתיים במפגש עם דרך עפר מיד לאחר היציאה מהקניון של הנחל. מדובר בדרך היסטורית – דרך הפטרולים הישראלית, הגבול עם סוריה עד מלחמת ששת הימים. מדרום לאיזור המפל ניתן להבחין בריכוז איקליפטוסים, המהווים שרידי מוצב סורי שהיה מופקד להטיל אימתו על קיבוץ להבות הבשן.

עורבים – IN, נשרים – OUT

קהילת העורבים בישראל הולכת ומתרבה, ובתחומי השמורה שוהים גם עופות דורסים, ביניהם נשרים. בעבר ראינו את הנשר כמלך העופות, אך כיום אפשר בקלות להכתיר תחתיו את העורב. לא משום שהוא חכם יותר, אלא בשל העובדה המצערת שאוכלוסיית נשרי ישראל מדלדלת בגלל הרעלות. החקלאים מרעילים את החולדות, הציפורים והנחשים המשמשים מזון לנשרים, והרעל שבגופם מועבר בשרשרת המזון ומכלה את קהילת הדורסים.

העורבים מוזכרים ומתוארים בסיפורי אגדות ובמיתולוגיות רבות. אצל הסינים העורב מסמל התבודדות, ובמסורת הקלטית הוא מסמל כח המקושר לבריאה. במיתולוגיה היוונית הוא מייצג את האל אפולו, ביפן נחשב העורב סמל לחיבה משפחתית וכשליח האלים לניצחונות שיבואו, אך בהודו העתיקה הוא נחשב לשליח המוות.

גם ביהדות העורב מככב: לפי הסיפור המקראי, לאחר שאליהו הטיל בצורת על העם בשל עבודת האלילים, שלח אותו אלוהים לנחל כרית, שם הוא שתה ממי הנחל והעורבים הביאו לו לחם ובשר בבוקר ובערב להציל את נפשו. גם בסיפור החסידי של הבעל שם טוב “המכשף והמלחמה הגדולה נגדו” מופיעים עורבים שניקרו את עיניו של המכשף וגרמו לו לאבד את יכולת הכישוף.

האגדה על נחל עורבים

ידוע לכל שהעורבים חכמים ומהירי למידה הם, וגם ידוע שהם נמשכים לנוצץ ולמבריק. סיפורים רבים יש על עורבים שאספו לקיניהם תכשיטים יקרים או סתם פחיות נוצצות. תכונות אלה של העורבים מובילה לסיפור אותו מספרים זקני הגליל עד היום. חדורי התלהבות ומרץ הגיעו העולים מאירופה והתיישבו בגליל. בחזונם ראו עצמם הופכים מתלמידי ישיבה לאיכרים חסונים, מיישבים את הארץ, סוללים כבישים ומייבשים ביצות. אך חזון לחוד ומציאות לחוד, והאיכרים כרעו תחת עומס החום הנורא, היתושים והקדחת ובעיקר תחת דרישת גובי המיסים לשלם במיטב תוצרתם שכר דירה לאפנדי בעל השטח.

ג’מיל פחה, ראש גובי המיסים בגליל, היה מגיע על סוסו פעם בחודש לשדות, רועם בקולו ובשוטו, חומס מהאיכרים מס גולגולת, דינר זהב בגין כל פועל. את מטבעות הזהב היה מחביא על גג ביתו בתוך שקיק בד אותו טמן בעציץ גדול, להקשות על הגנבים. והעורבים סקרנים היו, ראייתם חדה והם חיטטו בכל פינה. אחד מהם הבחין בניצוץ המטבעות המבריקים באור השמש על גגו של ג’מיל, וחיש קל דאה אל הגג, ניקר בשקיק עד שקרע בו חור, ראה שכולו מלא מטבעות נוצצות ונשא את שקיק הזהב במקורו אל קינו.

באותו היום הבחין מושיקו בחפץ מבריק מתגלגל ונופל מהשמים. הרים עיניו וראה עורב נושא את שק הזהב, השק מחורר מהפתח אותו קרע העורב, והמטבעות נושרות אחת אחת אל השדה. עזב מושיקו את קילשונו, רץ ואסף את המטבע והמשיך לעקוב אחר מסלול העורב. העורב פנה לכיוון הגולן, לקניון תלול וללא שביל, אך מושיקו לא ויתר. בסכין שבידו חצב לעצמו שביל בסבך והמשיך לעקוב אחר העורב עד שראה אותו מגיע לקינו, אי שם על המצוק לצד מפל מים גבוה. טיפס מושיקו על המצוק להגיע אל שק הזהב אך החליק לאחור על הסלע הרטוב שוב ושוב.

עם ערב חזר מושיקו לכפר והבין כי ללא עזרת חבריו לא יצליח לטפס לקן העורב להשיג את המטמון. קרא לכל ידידיו וביחד אגפו את המפל התלול ושלשלו את מושיקו לקן בתוך סל הקשור לחבל. את המטמון החליטו לא לחלק ביניהם, ובכסף הזה רכשו את אדמות העמק מבעלי הקרקע – וכך נולדה האגודה השיתופית הראשונה. סופו של ג’מיל פחה לא היה טוב, ובפעם הבאה שהגיע לדרוש כסף מהאיכרים, הם התאגדו יחד נגדו וזרקו אותו לבור עמוק בגליל העורב לעומתו זכה לכבוד והנחל נקרא על שמו, נחל עורבים.

תמונה ראשית: כנרת יפרח / CC BY 2.0