מכת כינים: דבר הרופא

הן מגרדות ומציקות ואם לא מטפלים בהן מיידית הן עלולות לגרום גם לזיהום משני – מה לעשות כשהכינים מגיעות לביקור?

כינים הם טפילים קטנים החיים על גוף האדם, וניזונים מהדם שלו. ישנם שלושה סוגים: כיני ראש/שיער, כיני גוף וביגוד וכינים של איברי המין. בעולם המערבי, הכינים הנפוצות ביותר הן כיני הראש.

איך נדבקים בכינים?

הדבקה אופיינית בעיקר בילדים בגילאי שלוש עד עשר ונפוצה יותר בבנות (כנראה בשל העובדה שיש להן שיער ארוך יותר). ההדבקה נעשית על ידי מגע ישיר של שיער בשיער, דרך מגע עם טקסטיל משותף (מגבות/מצעים) או דרך מסרקים.

התסמין המרכזי של ההדבקה הוא הגירוד – הכינים זקוקות למזון אותו הן מוצאות בדם הקרקפת עליה הן יושבת. בעזרת הפה שלהן, שנראה כמו מחט, הן עושות נקב קטן בעור ומגיעות לתוך כלי דם קטנטן. תוך כדי התהליך הן מפרישות רוק היוצר את התגובה המקומית הגורמת לגירוד. כיני הראש והשיער מאד מציקות, אבל לא מסוכנות. כיני הגוף והביגוד לעומת זאת, עלולות להיות נשאיות של מחלות זיהומיות ממשפחת ריקציה בורליה (קדחת המערות), אבל זה לא אופייני בארץ בשנים האחרונות.

איך תדעו אם הילד נדבק בכינים?

 ישנן שתי אופציות: הראשונה, שתראו את הכינים זזות על ראשו של הילד; והשניה, שתראו את ביצי הכינים. הכינה מטילה ביצים ולרוב ניתן לראות את הביצים הללו דבוקות לשיער. הן בגודל של כחצי מילימטר, ונראות כמו נקודה לבנה-שקופה דבוקה לשערה.

מה לעשות במידה והילד נדבק בכינים? 

במידה ויש חשד שהילד נדבק בכינים, יש לטפל בו מיידית.

יש לבצע טיפולים “סביבתיים” – כיבוס מצעים ומגבות בטמפרטורה גבוהה, זריקת מסרקים וגומיות שיער.

יש לטפל גם מקומית. הגירוד מעבר להיותו מציק מאד, הוא גם מסוכן, כיון שהילד עשוי לפצוע את עור הקרקפת, וכך לגרום לזיהום חיידקי משני. הטיפול המקומי נעשה באמצעות מסרק צפוף איתו מסרקים את השיער ובעזרתו “מגלפים” את הביצים מהשיער. כיון שהסירוק לא מבטיח טיפול מושלם שבסופו לא ישארו בכלל ביצי כינים, צריך וכדאי להשלימו באחד התכשירים הרבים הקיימים בשוק ואיתם לחפוף את שיער הילד. אם יש כמה ילדים בבית, יש לטפל בכולם בו זמנית.
במידה ותינוק מתחת לגיל שנה נדבק בכינים, רצוי לגשת לרופא הילדים לבדיקה ולהערכה ובמקרה הצורך להמלצה לטיפול.

מומלץ לקרוא גם:

כל מה שרצית לדעת על כינים והטיפול בהן