מתי מתן מחמאות לילד הופכות להרסניות?

עודף מחמאות לילד יוצר התמכרות להן, וכשהן לא מגיעות, התוצאות יכולות להיות הפוכות ממה שהתכוונו.

אנחנו רוצים לאהוב את הילדים שלנו בלי תנאים, להעצים אותם ולחזק את בטחונם, אבל לא צריך להגזים במחמאות. הילד שלנו לא צריך להיות חכם, יצירתי או מוכשר כדי שנאהב אותו. על מנת שהחיזוקים שלנו לא יהפכו בהמשך הדרך לביקורת עצמית הרסנית צריך ללמוד להפריד בין האהבה שאינה תלויה לבין המחמאות.

למה עודף מחמאות לילד הוא בעייתי?

כשאנחנו אומרים לילד “איזה חכם אתה” או “איזה ציור מהמם” על כל קשקוש, אנחנו חושבים שאנחנו עושים בשבילו משהו טוב – שאנחנו בונים לו בטחון עצמי, הערכה עצמית גבוהה, מגבשים לו זהות עצמית של חכם, של מוכשר, של צייר טוב וכו’, אבל מסתבר שהחשיבה שלנו מוטעית. כשהילד מקבל מחמאות בשפע ובקלות, אנחנו יוצרים ילד שהופך תלוי במחמאות האלה ואף מתמכר להן. כאשר המחמאה נמנעת ממנו, נוצרים אצלו ייסורי גמילה. אלו מובילים לציפייה, ובמקום שיש ציפייה תהיה בהכרח גם אכזבה. ילד שרגיל לקבל מחמאות, חש מתוסכל כאשר המחמאה נמנעת ממנו, שכן זו הפכה לחלק שגרתי כל כך בחייו. ההיעדר המפתיע הוא משמעותי ועשוי ליצור כעס טינה, אכזבה, כאב ולתרום לביקורת עצמית הרסנית בהמשך הדרך. בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים לעודד.

אז איך בכל זאת נשתמש במחמאות בצורה טובה שתומכת בדימוי העצמי של הילד?

החמיאו לו כשמגיע לו. אל תחמיאו על משהו טריוויאלי, שגרתי או מקרי, ולא על כל עבודת יצירה שהוא משרבט כלאחר יד. 

החמיאו על מה שהוא עושה, לא על מי שהוא. למשל, על זה שהוא מתמיד בחוג הספורט, או משלב הרבה צבעים בציור, או לומד ברצינות למרות שאין לו חשק, על זה שהוא מתמיד במונופול, למרות שברור שבסוף הוא לא הולך לנצח. החמיאו לא על הישגים, אלא על התמדה. לא על ניצחון, אלא על מאמץ. זו הדרך ללמד את הילד שמחמאה אינה דבר שניתן לו באופן אוטומטי אלא מחייבת אותו למאמץ ועבודה.

החמיאו במלים רגילות, בלי “נורא” או “הכי” או “מאוד”. בלי הגזמה. “אתה טוב בציור” זאת מחמאה הרבה יותר בונה מאשר “אתה מהמם בציור”, היא מחזקת יותר, מלחיצה פחות וגוררת פחות ציפיות.
זכרו, מחמאות הן משהו שמרוויחים אותו.